מכינה קדם צבאית נחשון

עיתון המכינה גיליון 5 שבוע 22

עיתו נחשון

גליון מס' 5

י' בשבט, התשעב

3/2/2012

מבואות הנגב,מחזור ט"ו הראשון.

 

נושא העיתון:

גיבורים

דבר העורך:

סוף סוף הגענו לגליון החמישי של העיתון.

קודם כל אני שמח לבשר שהשם "עיתו נחשון" התקבל כשמו הרשמי של העיתון. למי שלא הבין את הבדיחה, זה נחשון+ עיתון.

השבוע העיתון עוסק בנושא גיבורים, ולכן נשאלת השאלה "מיהו גיבור"?

נסביר בציטוט מן המקורות:

"- גיבור הוא מושג שניתן למצוא לו מקורות במיתולוגיה ובפולקלור של העמים, מאז העת העתיקה, במיוחד ביוון העתיקה. בתרבות האנושית, המונח משלים בדרך כלל את ההגדרה לאדם שנחשב טוב במעשיו ולאדם אציל בעל תכונות אבירות. הנכונות להקריב את חייו למען מטרה נעלה אחרת כמו הצלת חיי אדם אחר היא המאפיין או ההגדרה של הגיבור. בספרות, ובמיוחד בטרגדיה, לגיבור עלול להיות פגם או היבריס (בטרגדיה היוונית) אשר יוביל אותו לנפילתו, כדוגמת המלט. חלק מן הגיבורים אף נקראים גיבור טרגי כמו אנטיגונה."

-       סוג נוסף של גיבור הוא אדם הנתפס בתודעת החברה כבעל אומץ לב. גבורה כזו מתוארת במיתוסים המספרים על הגיבור ועל כוחותיו יוצאי הדופן." (ויקיפדיה, ספר גיבור, פס' א'-ט')

 

בגליון של היום אנו נפגשים עם סוגים רבים ושונים של גיבורים:

אבירים, אלופי צה"ל, דמויות מקראיות, ועוד ועוד. כולם גיבורים.

מקווה שתהנו מהקריאה,

                                     דולב.

פרשת השבוע

פרשת בשלח/בלאי אבבה

בפרשת בשלח יצאו בני ישראל ממצרים. הם הגיעו אל ים סוף שחסם את דרכם ושמעו את המצרים דולקים בעקבותיהם. ברגע האחרון קרע ה' את הים, ובני ישראל מיהרו לעבור ביבשה. המצרים נכנסו גם הם אחריהם, אך כאשר אחרון בני ישראל הגיע לגדה השנייה, נסגר הים והמצרים כולם טבעו... לאחר ימים של מתח והתרגשות הבינו בני ישראל את גודל הנס. לא צריך להזכיר את מעשה נחשון בן עמינדב, שבפרשה הזאת הוא זה שעושה את הקפיצה הראשונה  לים בלקיחת מנהיגות ויוזמה שנערצת בין יושבי מכינתנו עד לעצם ימים אלה.

כל סוגי העופות נושאים את גוזליהם ברגלם ועפים איתם והסיבה לכך כי הם מפחדים מהנשר שהוא פורח על, אבל הנשר שאינו מפחד משאר העופות נושא את גוזליו כיוון שהוא מפחד רק מהאדם שאולי ישלח בו חץ ואומר עדיף שיכנס החץ בי ולא בגוזלים. זה מעשה הגבורה שעשה האלוקים עם העם שלו, עם ישראל במדבר אשר הבטיח להם ''אשא אתכם על כנפי נשרים''

שיהיה לכולם שבת שלום ומבורך בלאי אבבה

ועכשיו בכתב רש"י, למי שמעוניין ללמוד:

בפרשת בשלח יצאו בני ישראל ממצרים. הם הגיעו אל ים סוף שחסם את דרכם ושמעו את המצרים דולקים בעקבותיהם. ברגע האחרון קרע ה' את הים, ובני ישראל מיהרו לעבור ביבשה. המצרים נכנסו גם הם אחריהם, אך כאשר אחרון בני ישראל הגיע לגדה השנייה, נסגר הים והמצרים כולם טבעו... לאחר ימים של מתח והתרגשות הבינו בני ישראל את גודל הנס.ולא צריך להזכיר את מעשה נחשון בן עמינדב שבפרשה הזאת הוא זה שעושה את הקפיצה הראשונה  לים בלקיחת מנהיגות שנערצת בין יושבי מכינתנו עד לעצם ימים אלה. 

כל סוגי העופות נושאים את גוזליהם ברגלם ועפים איתם והסיבה לכך כי הם מפחדים מהנשר שהוא פורח על אבל הנשר שאינו מפחד משער העופות נושא את הגוזלים מהסיבה שהוא מפחד רק מהאדם שאולי ירא בו ואומר עדיף שיכנס החץ בי ולא בגוזלים זה המעשה הגבורה שעשה האלוקים עם העם שלו עם ישראל במדבר אשר הבטיח להם ''אשא אתכם על כנפי נשרים''

א    ב     ג    ד     ה     ו     ז    ח    ט    י   כ    ל   מ    נ   ס    ע    פ    צ    ק    ר    ש    ת  

א   ב    ג   ד     ה    ו   ז   ח  ט    י  כ   ל   מ    נ   ס   ע  פ   צ     ק   ר    ש  ת

ם  ף   ץ   ך – ם ף ץ ך

הכר את החבר

 

1. מאיפה את/ה בארץ?

2. מה הקטע האהוב עלייך ביום יום?

3. שריטה?

4. משהו שאף אחד לא יודע עליך?

5. תחביב אהוב? 

6. מקום אהוב?

7. מוטו לחיים?

8. מה היה הקטע הכי מצחיק במכינה בשבילך עד עכשיו?

9. מה הפאדיחה הכי גדולה שלך?

10. מה התכונה הכי בולטת שלך?

         

 

 

 

רוני דביר:

1. זכרון

2. הפסקת צהריים

3. לא אוכלת או שוטה שום דובר שכתוב עליו דיאט

4. 

5.  לראות סרטים

6. זכרון יעקב

7. 

8. מתקפת הג׳וקים

9. 

10.

 

 

 

 

שירלי שטיבלמן:

1. רעננה

2. השירים של ארוחת שישי

3. אני נוחרת...

4. הייתי פעם בשיעורי פיתוח קול אצל רוחמה רז

5. לרקוד

6. הבית של סבא וסבתא בברזיל

7. תן חיוך, הכל לטובה :)

8. כששיינא ניסתה לאכול את הסופגנייה

9. הייתי במשמרת שנייה במד״א והנהג ביקש ממני לבדוק לבן אדם מת את הדופק, יצאתי מהאמבולנס והלכתי לעשות את זה. (בסוף התחרטתי ואמרתי שאין לי אומץ לגעת בבן אדם מת)

10. שמחת חיים. מוגזמת. 

 

 

 

 

 

 

הכר את החבר- המשך

גלעד שדמון:

1. צורית

2. זמן אקטואליה

3.פוחד מעכברושים אבל סבבה עם בנצור.

4. אני משלם על טיסות רק 10% מעלות הכרטיס

5. לנגן עם חברים

6. הגליל

7. תמיד האמנתי שחלומות יכולים להתגשם, אבל בתכל׳ס הכל בעזרת השם.

8. כשהחתולה חירבנה לליטמן על המיטה.

9. בכיתה ג׳ התחפשתי לדגל ישראל ורציתי לרסס ספריי צבע לשיער בצבעכחול והסתבר שזה היה צבע שיער אמיתי

10. עקשן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכר את החדר -C3

 

שיח ברוח חדר C3 :

הלוז הסתיים, אורי, מתתן, איתי ואוריאל נמצאים בחדר, מפתחים שיחה ומתכוננים לשינה.

מתתן: " אההההה...!! "

אוריאל: " אבל למה דיאלוג?! "

איתי: " 'גלל אני מוצא את זה מצחיק... "

(אופנר מתפרץ לחדר)

אופנר: " חברה גם אתם מתחילים להרגיש את השועית?...

... יאללה חברה יש מחר מד״צ בואו נלך לישון! "

(חדר C3 הולך לישון וכולם במיטה ואופנר אומר שרון לפלא׳)

ZZZZZZZZ

 (מתוך שינה) אורי: שריון... שיריון... שיריון... לא תותחנים...

 (מתוך שינה) אורי: את לא עושה את זה טוב!!!!

ZZZZZZZZ

למחרת בבוקר בחדר C3

השעון המעורר של מתתן פועל כבר 15 דקות והוא היחידי שלא ער.

איתי: מתתן... מתתן... קום צריך להיות במליאה עוד 45 דקות!

אופנר: מתתן! מתתן! קום! צריך להיות במליאה!

מתתן: FREE OF CHARGE !!!

מתתן: איזה עולם קסום... מקסים !

 

 

מיהו גיבור

לכולנו יש גיבור! אם זה אדם משמעותי בחיינו, בן משפחה, מורה, מדריך; דמות טלוויזיונית שסחפה אותנו, שרצינו להיות כמוה וכו..

חולית למידה שואלת מיהו הגיבור שלך???

 1. עינב: 

G.D מסקראבס,

הוא דמות שמסתכלת על החיים בצורה אופטימית וחיובית וזה משהו שהייתי רוצה לאמץ. הוא מצחיק, שנון וחתיך. כל פעם שאני רואה אותו אני צוחקת וזה מה שחשוב, הצחוק.

 

 

2. שיר:

הגיבורה שלי זו דודה שלי- לימור,

היא גדלה במקום לא מפותח שלא נתן לה את הכלים להתפתח ולצאת ממנו. והיום, היא גננת מצליחה, בעלת תואר שני- והיא השיגה את כל מה שרצתה בכוחות עצמה- כנגד כל הסיכויים.

 

3. בלייק:

סבא שלי הוא הגיבור שלי,

משום שהוא היה קטן הוא גדל בארה"ב במשפחה דלת אמצעים וכשגדל הוא הקים חברה מאפס והוא הצליח- החברה עצמה משגשגת ומצליחה. הוא השיג גם הרבה דברים חשובים בחיים כמו: אהבה, משפחה

 

 

 

 

 

 

מיהו גיבור- המשך

 

 

4. ניצן י:

הגיבור שלי הוא אחי הגדול,

כשהוא היה ילד צעיר הוא לא למד, הוא עברה הרבה בחיים: בין היתר הוא שירת בצנחנים ולחם במלחמת לבנון השניה.

אני אוהבת את הערכיות שבו ואת העובדה שיש לו חוכמת חיים שלא רוכשים בבית הספר, ויש בו גם צניעות רבה.

 

 

5. נועה ש:

הגיבורה שלי היא סבתא שלי:

היא אישה מרשימה מאוד מכילה ואכפתית ואלו ערכים משמעותיים בעיני.

שאני חושבת על כל מה שהיא עברה בחייה (בשואה, התייתמה מהוריה) והעובדה שאחרי כל זה היא הגיעה עד הלום- הקימה משפחה והיא מתפקדת וצלולה.

 

"בקיצור, גיבור יכול להיות כל אחד והוא יהיה מאוד משמעותי בשבילי. הכי חשוב זה להיות גיבור בעצמך- לחיות את חייך כפי שאתה רוצה שהם יהיו ולהיום נאמנים לליבך."

 

                                                           ליאור אביטל .

 

גיבורי ישראל/ ליאור אביטל

אביגדור קהלני:

בשנת 1962 התגייס קהלני לחיל השריון ושירת כלוחם בגדוד 82 של חטיבה 7. סיים קורס מפקדי טנקים כחניך מצטיין ובאביב 1963 יצא לקורס קצינים בבה"ד 1 ממנו הודח. מפקדיו בחיל, שהכירו ביכולותיו, החליטו למרות זאת להוציאו לקורס קציני-שריון (קק"ש) אותו סיים וקיבל דרגת ממ"ק (ממלא מקום קצין). במלחמת יום הכיפורים היה קהלני מפקד גדוד 77, החטיבה בפיקודו של אביגדור (יאנוש) בן-גל נקראה לתגבר את רמת הגולן ערב המלחמה, והגדוד של קהלני נלחם בקרבות קשים באזור שקיבל לאחר המלחמה את השם "עמק הבכא". קהלני הצליח לארגן טנקים מיחידות שונות, והוביל אותם לקרבות בלימה נגד הסורים שהיו בעדיפות מספרית (150 טנקים ישראליים כנגד 470 טנקים סוריים). הוא הסתער בראש הכוח בהיותו מחוץ לצריח (מעשה נדיר בזמן קרב) על מנת שחייליו ייטיבו לראותו, וכוח הטנקים בפיקודו הצליח לכבוש מחדש את העמדות השולטות והשמיד מאות טנקים סוריים (כ-350 במספר). על חלקו בקרב זה הוענק לו עיטור הגבורה. במלחמה זו שכל קהלני את אחיו עמנואל ואת גיסו אילן, אולם קהלני לא קיבל את ההודעה על כך עד לתום הקרבות. לאחר פרסום ספרו של קהלני, עֹז 77, המתאר את ימי הקרבות הללו, נחשב קהלני בעיני ישראלים רבים לגיבור ישראלי.

 

עמנואל מורנו:

מורנו שירת בסיירת מטכ"ל ובשירות הביטחון הכללי 16 שנים, והגיע לדרגת סגן אלוף, שהוענקה לו כדרגה אישית על ידי ראש אמ"ן לשעבר - אהרן זאבי-פרקש[1] (כלומר שלא על פי תקן, כשהיה מפקד היחידה נושא דרגה זו, ומבלי שמילא תפקיד זה בעצמו). מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר הרצי הלוי תיאר את ייחודיותו כלוחם: "אם צה"ל הוא הצבא הטוב בעולם, וסיירת מטכ"ל היא היחידה הכי טובה בצה"ל, ועמנואל הוא הלוחם הכי טוב בסיירת מטכ"ל - אז עמנואל הוא הלוחם הכי טוב בעולם". השר אבי דיכטר, אף הוא מיוצאי סיירת מטכ"ל, תיאר אותו כמי שהיה בחוד החנית של הסיירת או בלשונו "בסיירת של הסיירת". במהלך השנים הוכשר לתפקידים ייחודיים, שדרשו מיומנות וסיכון מעל ומעבר לאלו של לוחם יחידה "רגיל". בין השאר השתתף במבצע לכידתו של מוסטפא דיראני בלבנון בשנת 1994, וכן פיקד על המבצע לחילוץ נהג המונית אליהו גוראל שנחטף בידי פלסטינים בשנת 2003 והוחזק במרתף באזור רמאללה[2]. בשל הסיווג הרב שיש לו אין אפשרות אפילו להציג תמונה שלו גם לאחר מותו.           

גיבורי ישראל-המשך/ ליאור אביטל

 

רועי קליין:

קליין החל את שירותו הצבאי כלוחם בחטיבת הצנחנים, אחר כך עבר לשרת ביחידת אגוז, וכשחזר לצבא לאחר לימודיו האקדמיים, מונה לתפקיד סמג"ד 51 של חטיבת גולני. בשנת 2001 קיבל ציון לשבח מאלוף פיקוד המרכז על תפקודו במארב ליד שכם בו חיסל הכוח חמישה מחבלים פלסטינים.

במלחמת לבנון השנייה היה קליין סגן מפקד גדוד 51 של חטיבת גולני. במהלך הקרב בבינת ג'בייל נזרק רימון יד לעבר הכוח עליו פיקד. קליין זינק על הרימון, עצר בגופו את הפיצוץ ונהרג. במעשהו הציל את חיי יתר החיילים ששהו בקרבת הרימון. חייליו סיפרו כי תוך כדי המעשה זעק "שמע ישראל"[1]. בעקבות מעשה זה הוחלט בצה"ל להעניק לרועי קליין את עיטור העוז. העיטור הוענק ב-2 בספטמבר 2007 בטקס בהיכל התרבות בתל אביב. את האות קיבלו בשמו אביו ואלמנתו של קליין.

 

שמעון כהנר (קצ'ה) (נולד בדצמבר 1934).

נולד במושב רשפון, בשירותו הצבאי התנדב ליחידת ה-101, שפעלה תחת פיקודו של רס"ן אריאל שרון, ובהמשך עבר לצנחנים לגדוד 890, בעת ששרון שימש כמפקדו. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קצינים. כהנר לחם במרבית פעולות התגמול של שנות ה- 50' ובמבצע קדש. לאחר שכיהן כמפקד פלוגה השתחרר מצה"ל. כסגן מפקד גדוד צנחנים במילואים היה ממשחררי ירושלים במלחמת ששת הימים, ובמלחמת יום הכיפורים ולחם כמפקד גדוד 48 של הצנחנים. כהנר נפצע באופן חמור מספר פעמים בשירות.

חבר קיבוץ נווה איתן. בתפקידיו האזרחיים שימש כחקלאי ומזכיר התאחדות מגדלי הבקר, כמרכז הקליטה ביישובי עמק בית שאן וכמנכ"ל אתר גבעת התחמושת. שימש בהתנדבות כיו"ר אתר ועמותת גבעת התחמושת והינו חבר במועצה הלאומית למען הגולן ובקעת הירדן.

 

 

 

 

 

 

באטמן, האביר האפל / ליטמן

בראש ובראשונה אחד הסרטים הטובים שתעשיית הקולנוע האמריקאית הפיקה אי פעם.השחקן הראשי כריסטיאן בייל נותן הצגה מצויינת כבטמן. שחקן המשנה היט לג'ר ז"ל גונב את ההצגה עם תצוגה עוצרת נשימה כג'וקר משכיח לחלוטין את ג'ק ניקולסון(הג'וקר בסדרה הקודמת של בטמן) ומכניס מימד חדש לנבל העל.הביקורת היחידה על הליהוק היא השחקנית מגי גלנהול שלא ברור איך היא נבחרה לשחק בחירת ליבו של ברוס ויין (בטמן), רייצ'ל. המחסור בדמות רייצ'ל מושכת ובכלל דמות נשית שנראת טוב יכולה גם להוות יתרון בכך שיש יותר ריכוז בעלילה וברבדים הרבים שבה, ופחות ריכוז בשחקניות. אי אפשר לדבר על הסרט בלי להזכיר את הבמאי כריסטופר נולן שניחן בכישרון משמיים. הבמאי המוכשר מוכיח פעם אחר פעם שזה לא השחקנים שעושים את הסרט זה הבמאי. הוא מצליח כל פעם להוציא מכל תסריט וכל שחקן את המקסימום האפשרי, פוטנציאל שלא היה ידוע על קיומו עד לרגע שנולן נגע בחומר הגולמי שלו במגע הקסום שלו.

כשנודע לי שיהיה גליון על גיבורים ולא רק על בטמן האביר האפל הבנתי שאני לא אוכל להעמיק ברבדים הרבים שיש בסרט, לכן אתמקד בדבר שלקחתי מהסרט(האביר האפל וגם מסרט הקודם בטמן מתחיל) שלדעתי הוא הכי רלונטי לנו כחניכי נחשון וכבני אדם בכלל. אתחיל מהסוף הדבר שלקחתי מהסרט הוא שאדם שאינו תלוי באחר יכול לשנות את הסביבה שלו, אם הוא מספיק יצירתי ומוכן להסתכן בהקרבות אשיות. אם נסתכל על הגיבור, ברוס ויין הוא בסך הכל בן אדם רגיל אמנם הוא מאוד עשיר, אך אין לו כוחות על. ברוס מחליט שהוא רוצה להלחם בפשע. הבעיה היתה שלא רק שיש הרבה פושעים בעירו, גוטהם, האנשים שמנהלים את העיר היו מושחטים כשבטמן התחיל את תפקידו. בטמן הבין שבכדי לתקן את הבעיות הרבות בעיר צריך אדם עם רצון לעזור לגוטהם שאינו תלוי במשטר בעיר. בכך שבטמן אינו תלוי באף אחד, אף אחד לא מכיר אותו ואת דרכי פעולתו. הוא מטיל טרור על כל אדם שעושה עברה, כמו ארגוני טרור הם לא באמת הורגים הרבה אנשים אבל לאף אחד אין מושג מתי יתקפו ואת מי , כך שזה משבש את אורך החיים של כולם. הג'וקר היא דמות יותר מעניינת מפני שהיא לא מתחילה עם משאבים ואין לה שום התבססות עליהם. הג'וקר מאמין באנרכיה, הוא חושב שהאדם הוא אנרכי מבפנים, ולכן אין צורך לכל הסדר והחוקים שקיימים בחברה. הוא חושב שזה מגביל את האדם. הוא מראה שלמרות שבהתחלה קצת קשה לאדם להתרגל לחוסר סדר, אבל ברגע שיש לו אפשרות לאנרכיה הוא יכנס ישר לתוכה בלי לנסות לעצור אותה. הג'וקר, דרך חוסר התלות שלו באדם ובדבר ובזכות זה שאי אפשר לנחש את המהלך הבא שלו מצליח כמעט להרוס עיר שלמה.

בשני המקרים יש אנשים בודדים עם השקפות עולם שונות שמצליחים לעשות כמעט כל דבר שהם רוצים רק בזכות זה שהם באמת רוצים. אם לקחת דבר אחד, כדאי לקבל קצת השראה ולנסות לשנות את העולם או לפחות את הסביבה. אם באמת רוצים משהו, מוכנים להקריב הרבה כדי שהוא יתקיים, וכוחו של אחד אם יודעים להשתמש ביתרונות שיש בכח הזה יכול להיות הרבה יותר גדול מכוחה של קבוצה.

 

 

 

 

מחשבות בעקבות עדים במדים / יובל

 

מה עושים עם זה...

בעידן הפוסט מודרני והדיגיטלי, שאין דבר שהוא אמת מוחלט, וכל מסמך תצלום ו/או וידיאו ניתנים לזיוף, הוכחת התרחשותה של השואה יהפוך לדבר יותר ויותר מסובך.במיוחד לאור ניגוד האינטרסים הקשורים להתרחשותה... לכן,

חשוב שלא נשאב הצדקה מהשואה, אלא השראה!!

אם בעקבות המסע לא יוצאים עם החלטות, אז למעשה השבוע לא מיצה את עצמו, ההחלטות יכולות להיות גם כאלה שכבר החלטנו בעבר, אבל רק אם בעקבות החוויה הן עברו אישור מחדש...

לדוגמא:

מה אני עושה בנוגע לבעיית הניצולים בארץ?, מה הזהות היהודית שלי, כיצד היא באה לידי ביטוי?, איך אני אהיה אדם יותר טוב?...

עדיף להיות חכם מאשר צודק...

האמירה, שעדיף להיות חכם מאשר צודק, היא אמירה, שלתפיסתי, מאפיינת לאורך השנים את גישת קבלת ההחלטות היהודית.

(נכון שמנקודת המבט שלי כעת הקמת המדינה היא סוג של אנטי תזה לתיאוריה הזו, למרות שלא בטוח שבתפיסה של הוגי ומייסדי המדינה ברגע קבלת ההחלטות הפור נפל לכיוון ההחלטות הצודקות...)

עם ישראל, בחורבנותיו ואסונותיו, כנראה הגיע למסקנה זו משתי סיבות:

1. הוצאה של ה"גן" הלוחם מה"פול הגנטי".

2. מי שנשאר, חי את החורבן, שהלוחמים לא "זכו" לראות, ולכן ברור שהחינוך היה כזה של שרידות.

אפשר גם לראות את זה בקבלה העם היהודי היה צריך להמציא את העולם הבא (לא רק בשביל להתאים את עצמו לעולם המוסלמי והנוצרי שבתוכו הוא חי, אלא גם בשביל לדעת שהיה זמן שבו רשעים וצדיקים יקבלו את גמולם כלומר בעולם הזה תהיה חכם, בעולם הבא כבר יהיה מי שיעשה צדק...

אני מסתכל על הסיפור היהודי בשואה לא בשיפוטיות כלפי אותו יהודי, אלא ע"מ לשפוט את עצמי. כיצד? מדוע כשהאקדח כבר על הרקה לא מנסים להיאבק??... כמו אותה אישה עם התינוק בתאי ההתפשטות שרגע לפני תאי הגזים, נלחמה ולקחה את האקדח שנפל לאיש ה אס אס וירתה בו...

ברור שאני לא יודע כיצד אני הייתי נוהג במקומם, ולו רק משום שאני לא הייתי אני (חינוך...), אבל משמעותי עבורי כעת, בכוונה, בחדר החם והנעים, להבין כיצד אני מצפה מעצמי להתנהג בסיטואציה דומה.

 

 

מחשבות בעקבות עדים במדים - המשך / יובל

 

ממה שלימדו אותנו במסע רוב החוקרים מסכימים, שחלק מהסיבה שהגרמנים שינו את שיטת הרצח היו המרידות ורשה, טרבלינקה, סוביבור אושוויץ...

גם טיעונים על הונאה, או שבירת רוח האדם לא תופסים בעיני. "חג הקציר" לא היה מדורג ובצורה של הונאה, לא כל שכן שאר הרציחות ביערות... ונניח שבחלקו כן... כשכבר ערומים ועומדים בתור אשר מתקדם לעבר מכונות הירייה מה כבר יש להפסיד ?!

כדי להשלים את הטיעון אוסיף רק, שבתאי הגזים או בצעידה לעבר גיא ההריגה, אני מניח שלא עבר בראש הנרצחים "עדיף להיות חכם", אבל המצב המנטאלי של אי לחימה ופאסיביות, כבר הושרש היטב בנפשות...

מקום נוסף שבו אפשר לראות את "העדיף להיות חכם" רצח העם הארמני.

מדוע אין אנחנו מכירים ברצח העם הארמני?! אם העניין היה ויכוח על עובדות היסטוריות הייתי הראשון המנסה לדון "לכף זכות" את השלטון העות'מאני של אז... אבל הרי לא כך הדברים... והנה צרפת עושה עבורנו את העבודה.

כמובן שאפשר להמשיך בעוד כהנה וכהנה דוגמאות מדיניות.. וברור שפוליטיקה בין אם יהודית או לא רצופה בהתפשרויות, אבל מהעם שהביא לעולם חלק מהמוסר המודרני אני מצפה להיות צודק, לפעמים...

האם יושר לב ערכי הוא כזה גם ובמיוחד למול מחיר שנדרשים לשלם?!

דבר נוסף שמקומם אותי בהקשר הזה -  הבקשה שבקראקוב, בזמן החופשי, נדרשנו ללכת ללא זיהויים צבאיים. למעשה כשאין עלינו אבטחה מסודרות שיכולה לתת מענה. תחושתי, אולי, ילדותית. אם הדרישה הייתה נובעת רק עקב חשש ממעשה טרור, הייתי יכול להבין. אבל אם העניין הוא הפחד מיצירת פרובוקציה, חשש מעימות אם ימין קיצוני (והרי זה העניין) הרי יש בכך, בעיני, שחזור (להבדיל!) של תסמיני השואה.

בעניין זה לא נדרש ללכת רחוק... האם משהו מדמיין צבא רוסי שמגיע לביקור במדינות מזרח אירופה (הרוסים מאוד לא אהובים שם)  ומישהו מבקש מהם להוריד סימני זיהוי?! האם משהו יכול תאר מצב שבו ינסו לפגוע בקבוצה כזו והדבר יעבור ללא מענה?! אותו כנ"ל בנוגע לצבא אמריקני במדינות דרום אמריקה או כל צבא ועם הנתונים במחלוקת.

אני זוכר מקרה, שבו לקחו לחבר שלי את האופניים (היינו בני 13) הוא חזר הביתה בוכה ואמר שכמה בריונים בני גילו לקחו ממנו אותם. אביו (אדם משכמו ומעלה) השתומם כיצד הוא נתן אותם ללא מאבק. "...אז תחטוף מכה, אז מה?!..." יכול להיות שלאור החינוך הרך של תקופתנו דבריו של האבא נשמעים לא ראויים, ויש שיאמרו: "ואם זה יגמר בדקירה או במוות" גם אז היה מגיב כך?..." אבל זו הנקודה...

בחיים אי אפשר כל הזמן לעשות חישובים של כדאיות ותועלת, ישנם גם עקרונות וערכים ששווה לחטוף, להיפצע ואף למות למענם.... ועם שאינו מוכן (ומראש אני מצטער על הקישור הלוגי רחוק היריעה שבין אופניים, סימני זיהוי וגורלו של עם...) יהיה לעולם נרדף ולעולם יצטרך להתנצל על קיומו.

 

 

 

בית המקדש בעיניי / תומר

 

בקמפוס ירושלים, כשישבנו ליד הכותל הדרומי (ביום רביעי ה-4/1) וכתבנו כל אחד את הקטע שלו על "בית המקדש בעיניי" כתבתי את הקטע הבא. הקטע מועתק במדויק, למעט הסוגריים שנועדו לפרש דברים שחשבתי שאולי לא כל-כך ברורים.

אחרי שסיימנו הרבה אנשים אמרו שזה חבל שאנחנו לא חולקים אחד עם השני את הדברים שאנחנו כותבים ואז החלטתי שבעיתון הבא אני אפרסם את הקטע שכתבתי.

כשאני מסתכל עליו עכשיו, הוא נראה לי אחרת מאז ואני לא בטוח שאני עומד מאחוריו במאה אחוזים כרגע. בכל מקרה, הנה הוא:

 

" בית המקדש הוא מקום בו התקבצו בעבר קבוצה של אנשים שהיה להם מכנה משותף מסוים בקשר להשקפות העולם שלהם.

המכנה המשותף שלהם היה העובדה שהם מסכימים על זה שהם שייכים לאותה קבוצה בעלת מכנה משותף זה (היהדות) והיא שונה מקבוצות אחרות או מפרטים אחרים.

בבית המקדש התקבצה קבוצה זו ושם הם האמינו שהם ממלאים ייעוד או תפקיד כלשהו בעת שלמעשה הם לא שום דבר מלבד לבחור בחירות אלו ולא אחרות (להיות שם ולעשות את מה שהם עושים ולא להיות במקום אחר ולעשות דברים אחרים).

המקום הזה הוחרב, כטבע האדם, מהמניע הפשוט הבא: הרצון להיות בעל השפעה וכוח. זהו מקור כל המלחמות הגדולות, ובניגוד לדברים קטנים יותר שיכולים להיות ממניע של מחסור במשאבים.

כשאימפריות, מדינות וערים נלחמות הן עושות זאת רק בגלל שהן רוצות להיות חשובות, משפיעות ולהכתיב לכל השאר איך הם צריכים להתנהג. "

 

 

 

 

 

 

 

פינת הקומיקס / דולב

לצערנו, בארץ ישראל קיימת תפיסה מוטעית כלפי מדיום הקומיקס.

הרוב מאמין שהקומיקס זה "סתם ציורים לילדים קטנים".

הגישה הזו

דרונט בניית אתרים
נחשון - המדרשה הישראלית למנהיגות חברתית (ע.ר. 580299089) מצודת יואב / קיבוץ שובל / שדרות כתובת דואר: מצודת יואב, ת.ד. 538, אשקלון 7810401 טל': 08-6896891 פקס:08- 6896892 לפניות מועמדים: 052-8345388 דואר אלקטרוני: info@m-nachshon.org
Nachshon - The Israeli Educational Institute for Social Leadership
Metzudat Yoav / Kibbutz Shuval / Sderot Community
Postal Address: Metzudat Yoav, PO Box 538, Ashkelon 7810401 Office: +972-8-6896891 Fax: +972-8-6896892 For applicants: +972-52-8345388 E-mail: info@m-nachshon.org